פסק-דין בתיק ב"ל 25383-12-10

1.      לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.5.2009, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער עקב הפגיעה בעבודה מיום 30.9.1996.

2.      המערער, יליד 1954, נפגע ביום 30.9.1996 כתוצאה מאוטם שריר הלב שהוכר כפגיעה בעבודה.

3.      המערער הגיש בקשה לדיון מחדש על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

4.      ביום 3.5.2009 התכנסה ועדה רפואית לעררים, שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו וקבעה כך:

"הוועדה סבורה שהתובע סובל ממחלה טרשתית מפושטת עם ביטויים של מחלת כלי דם פריפרית ומחלת כלי דם כלילית עם ביטויים של אנגינה. אולם לאור עוצמת המחלה אינה תוצר של האוטם שהוכר כתאונת עבודה בשנת 96'" .

בהמשך קבעה הוועדה כך:

"לדעת הוועדה ההחמרה בתלונותיו הינה עקב מחלה טרשתית מפושטת ויתר ל.ד. שאינם תוצאה של האוטם מלפני 12 שנה שהוכר כתאונת עבודה אלא הינם מחלה מפושטת מערכית.

הוועדה דוחה את הערר" .

החלטת הוועדה הרפואית לעררים נשלחה למערער ביום 4.7.2009.

5.      ביום 16.12.2010 הגיש המערער לבית הדין ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים.

6.      ביום 7.4.2011 התקיים דיון בערעור. המשיב העלה בתחילת הדיון טענת התיישנות, שכן לטענת המשיב הוגש הערעור לאחר שחלף המועד הקבוע בתקנות.

לגופו של ערעור טען המשיב כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים בדבר היעדרו של קשר סיבתי בין האוטם שהוכר כתאונת עבודה לבין מצבו הרפואי של המערער כיום היא החלטה רפואית, הנמצאת בתחום סמכותה של הוועדה ואין מקום להתערבותו של בית הדין שכן ההחלטה מנומקת וברורה.

7.      המערער לא חלק על העובדה שהערעור הוגש באיחור אלא טען כי לא היה מי שיעזור לו להגיש את הערעור.

לגופו של עניין טען המערער כי הוא אינו חש בטוב וכי מאז האוטם שהוכר כתאונת עבודה הוחמר מצבו הבריאותי. המערער ביקש כי בית הדין ייקבע שההחמרה במצבו הבריאותי היא תוצאה מתאונת העבודה. עוד ביקש המערער כי בית הדין יקבע לו שכר קיום ולפחות שכר מינימום.

8.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, הן מן הטעם שהוגש לאחר המועד הקבוע לכך בתקנות והן לגופו של ענין, ואלה טעמיי.

9.      לעניין טענת ההתיישנות -

תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1997 קובעת כי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים יוגש לבית הדין לעבודה בתוך 30 יום מיום שנמסרה למערער ההחלטה.

הלכה היא כי אין לבית הדין סמכות להאריך מועד שקבוע בחוק או בתקנות (דב"ע (ארצי) מא/98 - 9 זיסרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 237, עב"ל (ארצי) 31/98 סולן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 488 (1999); עב"ל (ארצי) 681/08 אבו רמוז - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם 25.6.2009)).

יחד עם זאת, נקבע לעניין ההלכה הנ"ל כי במקרים מסוימים "אין בית הדין חייב להיצמד להילכתו אלא עליו להעביד תחת שבט ביקורתו השיפוטית את אותם כללי מדיניות ואת ישומם במקרה הספציפי" (עב"ל (ארצי) 1090/00 זיו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 379 (2000)).